תרח, רכז תפעול לתערוכות + דווין, מנהל בית לוויות
משפט אחד מסכם את אווירת החתונה: מסיבת ריקודים צבעונית ומלבבת עם המשפחה והחברים שלנו.
תקציב מתוכנן: 40,000 CAD
תקציב בפועל: 46, 000 CAD
מספר אורחים: 90
מקום: גלריה Eglinton West, טורונטו, אונטריו
צַלָם: צילום זית
איפה הקצבנו הכי הרבה כספים: הקצבנו את רוב הכספים לקראת המקום והקייטרינג כפי שהכל היה באחד.
היה לנו חשוב למצוא מקום שבו נוכל לקיים את הטקס והקבלה במקום אחד, זה פשוט היה בונוס שגם להם היה קייטרינג באתר. ידענו שנהיה מוגבלים במקצת בבחירות התפריט שלנו, אבל הקייטרינג הפיל אותו מהפארק! כולם התלהבו מהאוכל וזה שימח אותנו מאוד.
גלריה Eglinton West סיפק הכל מהשולחנות, כיסאות וסורגים לצלחות וסכו"ם. מנקודת מבט של תכנון אירועים לא רצינו את כאב הראש הלוגיסטי של צורך להזמין כיסאות וצלחות וסכו"ם לאירוע ולהתמודד עם הצורך להחזיר אותם מאוחר יותר. שהכל במקום אחד נתן לנו שקט נפשי, ועזר גם לתקציב שלנו.
איפה שהקצנו הכי פחות כספים: אנחנו ברי מזל שיש לנו הרבה אנשים יצירתיים אצלי (של תרה) משפחה שהעניקה לנו את כישרונותיה.
אבא שלי יצר את כל השילוט, כולל מספרי הטבלאות ותגי השם של הטבלאות. הוא גם בנה את רקע השמש המדהים והוסיף נורות לד כהפתעה מהנה עבורנו.
אחי הוא ארט דירקטור ומעצב גרפי, אז קיבלנו את כל נייר המכתבים שעוצב על ידו, ולאחר מכן הודפס על ידי אבא שלי.
אחותי קרמיקאית, אז היא הכינה את כל האגרטלים שלנו לחלקים המרכזיים שלנו וכדי להחזיק את זרי הפרחים שלנו. יש לה גם כתב יד נהדר אז קיבלנו אותה ביד גם להתייחס לכל המעטפות להזמנות!
מה היה שווה לגמרי: בערך הכל! זה היה יפה ומהנה וכולם כל הזמן אמרו לנו כמה הם אהבו את זה. זה היה ממש ארה"ב. עם זאת, בזבזתי והזמנתי תא צילום שבוע לפני החתונה וזה היה לגמרי שווה את זה!
מה שהיה לגמרי לא שווה את זה: ממש הרסנו את המוח בשביל זה, והדבר היחיד שלא היה שווה את זה בסופו של דבר היה החטיף בשעת לילה מאוחרת. הזמנו פיצה דרך המקום וזה פשוט לא היה טוב (מפתיע כי ארוחת הערב הייתה פנטסטית) וכולם עדיין היו שבעים מארוחת הערב! אבל זה האירופאי בטרה, היא הייתה צריכה להיות בטוחה שכולם מאכילים בכל עת.
כמה דברים שעזרו לנו בדרך: ממש להזכיר לעצמנו את הצהרת המשימה שלנו לחתונה ולחזור לזה בכל פעם שלא היינו בטוחים במשהו. האם זה התאים לסוג החתונה שרצינו לערוך? אם לא, מהדלת זה יצא.
זה גם עזר להקפיץ דברים ממסיבת החתונה שלנו, ויש אנשים שאוהבים ותומכים בנו, רק תהיה כנה לגבי אם באמת היינו צריכים לעשות משהו או לקנות משהו.
העצה המעשית הטובה ביותר שלי לתכנון העצמי שלי: אחרי שכל הגיליונות האלקטרוניים מאורגנים, והושלמו רשימות מטלות, אתה צריך פשוט לשחרר ולסמוך על הדברים יסתדרו כמתוכנן.
הכנת ממש כל מה שאתה יכול לחשוב עליו, ועכשיו זה בידיים של מישהו אחר. אתה לא יכול לנהל את התוכנית ולהיות THE SHOW בו-זמנית.
הדבר האהוב על החתונה:
תרח: האהבה והשמחה הטהורה על פניו של בן זוגי כשהביט בי. באותו יום האהבה שלו הרגישה מוחשית לחלוטין. בדרך כלל אני הבלגן הבוכה הבוכה, והוא הסלע שלי. אבל הוא המשיך לדמוע ואני הייתי זה שניגבתי לו את הדמעות פעם אחת. זו הייתה ההרגשה הכי מתוקה בעולם.
דווין: תיקו בין נדרי תרה, שהיו כל כך לבביים והריקוד הראשון שלנו, כי הכל פשוט נמס והרגיש כאילו אנחנו שני האנשים היחידים בחדר.
עוד משהו: עשינו טקס חתונת אנפלאגד מותאם אישית, שהתחיל בהכרה בקרקע, השתמש בשפה ניטרלית מגדרית, כללה קריאה של רומנטיקה מדעית מאת טים פראט ושנינו כתבנו את הנדרים שלנו, זה היה קצר, מתוק ולעניין!
אנחנו גם לא הסכמנו לעשות זריקת זר, זריקת בירית, ריקודי הורים, קו קליטה, כניסה או יציאה מפוארת מכל סוג שהוא, ועוגת חתונה. עשינו מבט ראשון, ודווין הלך במעבר, טרה הייתה מלווה בהוריה אך לא נמסרה.
מסיבת החתונה שלנו הייתה לא אחידה (3/4) והורכב בעיקר מנשים/נשים. כולם רכשו את התלבושות שלהם בנפרד בגלל המרחק והמגיפה שמפריעה לקנייה אישית של רוב האירוסין שלנו. לא הספקנו לראות את המבטים האחרונים עד יום החתונה!
בחרנו גם שם משפחה חדש מכיוון שאף אחד מאיתנו לא חש קשרים חזקים עם שמות המשפחה שלנו ורצינו משהו חדש כשהתכנסנו כדי להקים תא משפחתי משלנו. התמקמנו על אוורט, שם משפחה, והשם האמצעי של אביו המנוח של דווין.
במבט לאחור, הבנו צירוף מקרים מקסים בבחירת השם הזה ובנושא החתונה שלנו. הפעם הראשונה שטארה אמרה לדווין אני אוהב אותך, היה כשהם צפו יחד בסרט והדמות הראשית, בשם אוורט שר "You are my Sunshine". כמובן שטרה לא אמרה שאני אוהב אותך במילים, אלא עם דחיפות במהלך הפזמון של "לעולם לא תדע יקירתי, כמה אני אוהב אותך". מאוחר יותר באותו יום, היא מילאה את רגשותיה. אני (תרח) לא האמנתי שהמשמעות של היום ההוא נרקמה בחתונה מבלי שניסינו אפילו, זה היה שלווה.
